הוד מעלתה השיליה - קצת מידע כללי

השיליה (כמו גם ההנקה), אינם תחומים נחקרים כל כך. זה מוזר כי מדובר במערכת חכמה כל כך, שחוסר הענין בה נראה מפתיע.

לאחרונה התחילו להשתמש בשיליה בתעשיית הקוסמטיקה, וזאת מטאפורה נהדרת לפער בין תרבות שמעריכה את גוף האדם (קוברת את השיליה בחצר הבית למשל) לבין תרבות שטחית שכל עניינה הוא הנראוּת.

השיליה מתפתחת מהביצית המופרית. המטען הגנטי שלה זהה לחלוטין למטען הגנטי של העובר- היא בנויה חצי מהאמא וחצי מהאבא. התינוק והשיליה זהים יותר מתאומים זהים.

השיליה דואגת לעובר במשך כל ההריון. השיליה יודעת בדיוק מה התינוק צריך, מתי, ובאיזו כמות, ומעבירה אליו כמויות מדויקות מהדם של האם. לא יודעים לגמרי איך המנגנון הזה עובד- הרי אין בשיליה עצבוב ואין קשר בינה לבין עמוד השדרה או המוח.

בגדול, זה עובד ככה: בחבל הטבור עוברים שלושה כלי דם: ווריד ושני עורקים. דרך הווריד העובר מקבל חמצן ומזון מהדם האמהי. דרך העורקים חוזר דם שצריך לנקות/לסנן, וחוזר נקי אל העובר. מערכת מושלמת.

השיליה היא הריאות של העובר- היא מספקת חמצן ומפנה פחמן דו חמצני (עוברים לא נושמים בזמן חיי הרחם שלהם, תחשבו על זה בהקשר של חבל טבור מלופף סביב הצוואר ). השיליה היא הכליות של העובר- היא מסננת את הפסולת ממערכת הדם של העובר.

קצת על גדלים: בסוף ההריון, רדיוס ממוצע של שיליה הוא 22 ס״מ- כמו אבטיח קטן. זה אומר שבדופן הרחם נשאר פצע פתוח בגודל הזה - יש פוסט שלם בנושא הזה. המשקל הממוצע של השיליה הוא 500 גרם, והיחס בינה לבין התינוק הוא 1:6.

השיליה משכינה שלום בין המערכת החיסונית של האם לזו של העובר. במשך כל ההריון היא עושה עבודת גישור שמונעת ממערכת החיסון של האם לזהות את העובר בתור עצם זר ולדחות אותו.

השיליה מייצרת הורמון שמונע מהגוף לייצר חלב. ברגע שהשיליה יצאה, הגוף מקבל סימן שעליו להתחיל לייצר חלב - וזאת אחת הסיבות למה חשוב כל כך לוודא שהשיליה יצאה בשלמותה. לרוב הגוף לא יתחיל לייצר חלב אם חלק מהשיליה נשאר בתוך הרחם.

התרבויות המסורתיות העריכו וכיבדו את השיליה (לא, לא היו אוכלים אותה). השיליה היא עץ החיים, tree of life. היא הראשונה לדאוג לנו, בקיום שלפני הקיום הזה. אצלנו במערב המתקדם נותנים פיטוצין כדי ״לתקתק את זה״ ושמים את השיליה בפח או מוכרים לחברות הקוסמטיקה. חבל.